Skip to content

להתראות, נסיך.

"אני לא רוצה לבאס אבל שמעתם שפרינס מת?" גל דה פז, אתמול, בהשקת האלבום בבארבי (עליו עוד נדבר, מבטיח), "אז הכנו לכם קאבר לשיר של דיוויד בואי…"

לקח לי קצת זמן לחזור לפוקוס, איזו דרך נוראית לשמוע את הבשורה. אין באמת דרך טובה, אבל את הדקה הראשונה לקאבר של גל דה פז ל-Life on Mars פספסתי.

 

פרינס לא כאן יותר, הנסיך החצוף ביותר עלי האדמות, היצור המוזר והחיזרי הזה. אחיו הקטן של בואי, שכמובן שבחרו להקשות על חיינו עם לכתם בהפרש של שלושה חודשים.

 

לצערי לא אוכל להגיד שפרינס היה חלק מפסקול הילדות שלי, אני עדיין מרגיש ילד,
הבן אדם הוציא יותר אלבומים ממספר השנים שאני חי. כן אוכל להגיד שהוא השפיע באופן ישיר על האמנים שמהווים חלק נכבד מהמוזיקה שגדלתי (ועודי גדל) עליה ולכן החלטתי להקדיש את השבת שלי לחקור איך העולם סיקר את מותו של פרינס, מסיפורים אישיים מרגשים ומעניינים של אנשים מעניינים וגם כאלה שלא ועד הספדים, מוזיקה וכל שבב של מידע שפורסם ביממה האחרונה.

 

זה מטורף מה שהולך ברשת, עברתי על מספר תלת-ספרתי של כתבות ותגובות למוות של הבן אדם שלרבים היה הכי אנטי חברתי, אבל הכי אהוב בשל כך.

 

החוויה הקטנה שלי – לנצח אזכור את הקאבר המדהים ששמעתי ל-Purple Rain בטיסה עם חברים לפני הצבא לאמסטרדם, בשיטוט אקראי בין ברים באחד הערבים, שבוצע על ידי בחור סופר מוכשר בשם Jesse Koch. בדיוק מדהים, הצליח לבצע מחווה מהפנטת ולהעביר בי זרמים חשמליים בכל חלקי הגוף.

בשלב מסוים ירד מהבמה אל הקהל לבצע סולו גיטרה בין כולם, בלי לחשוב יותר מדי חיבקתי אותו על שנתן לי טיפה מהתחושה שאני בהופעה של הנסיך.

זכרונות

 

genius, איך לא, אספו עשרה ציטוטים בלתי נשכחים משיריו של פרינס, הבחירה האהובה עליי –

אם כבר ציטוטים, אז מגזין NME משתף אותנו בציטוטים נבחרים מהראיון האחרון שנתן למגזין.


המגזין NME עם "עשר הפעמים בהן פרינס היה כוכב הרוק הגדול מכולם" ומגזין NPR עם "ארבעה סרטונים של פרינס שאתם חייבים לצפות בהם" תוכלו למצוא בכתבות את מופע המחצית הבלתי נשכח של פרינס, לקרוא על ההחלטה של פרינס לחזור בו מהוצאת אלבום אחרי שהודפסו חצי מיליון עותקים ואת שני הסרטונים הנפלאים האלה.

פרינס גונב את ההופעה עם סולו מש-וגע. (מוזמנים לקפוץ ל-3:27)

 

גרסת כיסוי לרדיוהד, ג'יזס.

מעבר למוזיקה, אי אפשר להתעלם מהסטייל של פרינס. מאות תלבושות ופרצופים.

 

Billboard בחרו לסקר את האבולוציה של המראה של פרינס, חוויה ויזאולית מסקרנת.

הבחור היה דעתן לא קטן, מומלץ היה לא לצלם את ההופעות שלו, ב-2007 ניסה לתבוע את אתר ההורדות הפיראטי The Pirate Bay ואף הגיש תביעה על מעריצים שהעלו סרטונים מהופעות.

 

אחד הדברים שהכי הפריעו לפרינס היה שהעלו את המוזיקה שלו לרשת ונלחם למחיקה של (כמעט) כל שיר או וידאו שלו.

 

The Daily Beast מסבירים למה קשה מאוד למצוא את המוזיקה של פרינס גם לאחר המוות ו-Billboard יעזרו לכם למצוא את השירים שלו ברשת (בעיקר בשירותי הסטרימינג).

מגזין NME עם 50 עובדות פחות ידועות על פרינס, יש שם לא מעט פרטים מעניינים.

אחד שנעים לשמוע – בהופעותיו האחרונות פרינס גבה 10 פאונד לסט של 34 שירים. שקל שישים לשיר.

אפשר להגיד שפרינס לא כל כך שם על מישהו, כמו בפעם בה העיף את קים קארדשיאן מהבמה כי היא לא רקדה לטעמו.

מגזין המוזיקה Tracks של הערוץ ARTE הגרמני\צרפתי פרסם ב2009 את התחקיר הבא.

שימו לב איך פרינס, רק בן 19, צוחק בפנים של השדרן, עונה לו כמו פאקינג סופר-סטאר ומנופף לו באצבעות. (דלגו ל-5:10)

מספרים על פרינס

סימון פרייס ממגזין The Quietus משתף חוויות מהופעה של פרינס, הכי קרוב ללהיות בהופעה שאפשר להגיע. גם פה.

"Put simply, Prince Rogers Nelson was a FREAK, by every conceivable definition. To say "we'll never see his like again" sounds a cliché, but consider this: there's probably a one-in-70-billion chance of anyone being born with that indecent level of sheer talent, and there are seven billion humans on earth. Even then, they wouldn't know what to do with it. Prince, crucially, knew what to do with it."

 

המפיק Questlove מספר איך פוטר מעבודתו בגלל פרינס והוחלף בדיסק של מוצאים את נמו, משעשע!

Code Switch Team מ-NPR מספרים על החוויות האישיות שלהם מפרינססם סנדרס אחד לדוגמא, מספר איך העיפו אותו מהופעה בגלל שצילם באייפון שלו.

 

בנוסף, הם ביקשו מהקוראים לשתף סיפורים שלהם על פרינס, ויצאו מזה כמה סיפורים מעניינים.

אישה אחת מספרת איך לא יכלה להפסיק לרקוד לשירים שלו, ואיך פרינס נתן לה, כמו שנתן לרבים, את התחושה שהיא a Sexy Motherf****er.

כתבות נוספות ששוות קריאה

 

"אני כבר לא יודע אם זה יותר פוסט על פרינס או יותר פוסט עליי, אבל זה לא באמת משנה, ואולי זה בעצם בדיוק אותו הסיפור." – עמיחי בורנשטיין מהבלוג himandshe, משתף אותנו בזכרונות שלו על פרינס והצליח לגעת לי בנקודות כואבות.

 

המנהל של פרינס מספר עליו, מסביר בין היתר איך בכל הזדמנות פרינס פרץ גבולות ושילב כמה שיותר סגנונות מוזיקה במטרה להביא לחדשנות, למוזיקה שעוד לא הייתה בזמנו.

 

Pitchfork עם כתבה מעניינת על העיר בה גדל, מיניאפוליס, ואיך דמותו השפיעה על העיר.

 

ניר ממון מוציא את כל הכעס שלו על מותו של פרינס.

 

"אני שונא אותך כי המשכת להוציא מוזיקה כל הזמן. לא נתת לי מנוחה. עם כל הכבוד לאלבומים או שירים חדשים של אמנים אהובים אחרים, הכל זז הצידה כשהגיע משהו חדש שלך, והגיע המון." 

 

המון אמוציות, המון אהבה, ניר הוא מעריץ אמת של פרינס – מומלץ מאוד.

 

American Songwriter עם טקסט מעניין עם האג'נדה שלהם, על הצד ה"כותב" של פרינס.

 

"Let’s count the list of things that Prince did better than anybody else…he recorded the most hypnotically funky track to not have any bass on it (“When Doves Cry.”)"

נפרדים

אין מי שלא כתב משהו על פרינס ביממה האחרונה, זה אינסופי, אכתוב על אלה שמעניינים אותי – לכתבות המלאות אתם יכולים ללחוץ פה, פה, פה, פה, פה, פה ופה. (כן, יש הרבה, ויש עוד הרבה יותר, אבל מספיק.)

נתחיל מנשיא ארצות הברית

Today, the world lost a creative icon. Michelle and I join millions of fans from around the world in mourning the sudden death of Prince. Few artists have influenced the sound and trajectory of popular music more distinctly, or touched quite so many people with their talent. As one of the most gifted and prolific musicians of our time, Prince did it all. Funk. R&B. Rock and roll. He was a virtuoso instrumentalist, a brilliant bandleader, and an electrifying performer.

“A strong spirit transcends rules,” Prince once said — and nobody’s spirit was stronger, bolder, or more creative. Our thoughts and prayers are with his family, his band, and all who loved him.

 

מכתב מרגש של Frank Ocean

"He made me feel more comfortable with how I identify sexually simply by his display of freedom from and irreverence for obviously archaic ideas like gender conformity etc."

ושתי מחוות מרגשות


 

כשפרינס עולה לגן עדן.

קהילת Reddit הקדישה פוסט לשתף בו על פרינס, שווה רפרוף – אל תחמיצו איך 78 עיתונים שונים בעולם פרסמו על מותו.

השפעות חברתיות

פרינס ומוזרות הם דברים שבאים ביחד, בכל הזדמנות פרינס דאג להדגיש כמה זה לגמרי בסדר להיות שונה, כמה זה אפילו יותר כיף להיות אחר.

ההשפעה של אמנים כמו פרינס וכמו דיוויד בואי על אינדיווידואלים היא אינסופית ומעוררת השראה.

Genius ו-Pitchfork על איך פרינס שינה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על החברה ועל איך פרינס ובואי הפכו את המוזר – לנורמלי.

“I’m not a woman, I’m not a man/I am something that you’ll never understand.”

פרינס אהב נשים, שיתף אותן במוזיקה שלו לאורך הקריירה והעצים את המגדר הנשי.

The Muse ו-NewStatesman מספרים על הנושא.

השראה מוזיקלית

איזה מטורף זה להיות בן אדם שעיצב תרבויות שלמות.

ג'יניוס פרסמו את התמונה הבאה

 

מגזין Timeout עם כתבה על אמנים שסימפלו את פרינס. אוהב את Genesis של Justice.

 

רשימה מלאה של מסמפלים (יש 574 כאלה) אפשר למצוא כמובן ב-WhoSampled.

 

דרך אגב – פרינס בעצמו היה חובב של סימפול פרינס.

סיום

Stereogum שיתפו את ההופעה האחרונה של פרינס במלואה, כאן.

PRINCE IS GOOD! RIDING HIS BIKE AT #paisleypark VIA #JEREMIAHFREED

A photo posted by PRINCE LIVE THE BEST (@princelivethebest) on

 

זו כנראה התמונה האחרונה של פרינס, וכמובן, הוא לובש סגול.

אחרי סינון של מעל מאה כתבות, תוך כדי כתיבה סיננתי עוד כמה, כי זה באמת טירוף.

יש לי עוד שק מלא בכתבות מעניינות מאוד על פרינס, לכל המעוניין.

 

פרינס לא אמן שייזכר כאגדה עקב מותו, פרינס היה אגדה בעודו בחיים, כזה שכבר בלתי אפשרי לייצר היום.

 

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *