Skip to content

ראיון: גל דה פז (The Paz Band)

לאחר מופע ההשקה המוצלח, הגעתי לביתה של גל לסכם את כל התקופה האחרונה בחייה.

 

מתוך שבעה עמודים (שכולם נכתבו בנקודות בלבד) השתדלתי לצמצם את זה לכדי משהו קריא, עם הכאב של לאבד טקסט מעניין נוסף.

נהנתי מאוד מהשיחה עם גל, מהקפה ומהכלבה המתוקה.

 

את The Paz Band תוכלו למצוא בתאריכים הבאים:

20.5 – במת השורש בפסטיבל יערות מנשה

26.5 – יום הסטודנט בתל אביב

צילום: ברוך "הנגבי"
צילום: ברוך "הנגבי"

לפני הכל, איך את מרגישה?

"עכשיו כבר יותר טוב. ביום של ההופעה הייתי עם כאבי גב נוראים, עליתי עם משכבי כאבים.

אחרי ההופעה הייתי באאוט מוחלט, גם מהתרגשות – הקהל היה מדהים, קיבלתי ממנו המון אהבה."

 

ההשקה הייתה מוצלחת, הקהל היה בטירוף

"כן. הבארבי לא היה סולד אאוט אבל היה עמוס. לא ציפיתי לזה, אני תמיד פסימית לגבי הופעות.

אם נחזור שלוש שנים אחורה הבארבי היה כמעט ריק בהופעה של הבנד.
מאז צברנו קהל שהולך איתנו לכל מקום, אני כבר מצליחה לזהות אותם מול הבמה."

 

אז בואי נתחיל דווקא מההכנות להשקה, למה דווקא הדסטראט?

"רצינו לעשות אלבום באופן עצמאי. זו גם דרך בשבילנו לפרסם את האלבום וליצור חיבור עם הקהל.
חברת תקליטים לא באה בכלל בחשבון. בחברת תקליטים תמיד תהיה תחת צל, מלא אומנים פשוט נרקבים שם."

 

צריך לא מעט אומץ בשביל לבקש שמונים אלף שקל. (הם הצליחו לגייס 85 אלף!)

"זה חלק בלתי נפרד מהמקצוע, כל צעד בתחום הזה דורש הרבה אומץ. הכל תלוי באמונה שיש לך במוזיקה שאתה עושה.
קבענו הופעה ואז הבנתי שיש לנו חודש וחצי-חודשיים להקליט אלבום."

 

ומה עם תקליט, לאספנים מבינינו?

"כל כך רציתי, אבל זה היה עוד עשרת אלפים שקל, תרשום את זה!"

 

צילום: ברוך "הנגבי"
צילום: ברוך "הנגבי"

בחרתם לארח בהשקה את Lucille Crew, יובל מלכה ואופיר ונטורה.

"אופיר היא חברה טובה כבר שנים. יש לנו חיבור ממש טוב על הבמה. עשינו חזרה אחת על ‘Freak It’ ולא הייתי לחוצה בכלל, הייתי בטוחה שזה יעבוד.

יובל הוא גיטריסט מוכשר, המחליף של מוטי בעקרון כשצריך, זה היה הכי טבעי להביא אותו.

ולוסיל זו משפחה. הרגשתי שכולם נרתמו וידעו כמה זה קריטי לי, כולם הרגישו את זה בשבילי."

 

בחרת לבצע איתם את “Different Life” ובכלל, המאש-אפ עם לוסיל והבנד יצא רוקי משהו.

"לגמרי. הייתי צריכה שיר של לוסיל שאני שרה בו, אנחנו צוחקים על זה שרוב הזמן בהופעות איתם אני בכלל רוקדת."

 

אני אישית הכרתי והתאהבתי בגל דרך לוסיל, וכשהתחלתי לעלות אותם בשיחה בלי לחשוב בכלל גל קבעה את העובדה הבאה.

"לוסיל בשבילי היא תפנית מאוד גדולה בקריירה, ההחלטה הכי טובה שלקחתי."

 

איך באמת זה התחיל?

"הכרתי את אילן הסקסופוניסט בתיכון, ניגנו ביחד ג'אז והוא הציע לי להצטרף אבל לא היה לי מספיק זמן לזה. בהמשך גל ניסמן אמר לי שיש להקה שאני חייבת להיות בה ושהם מחפשים זמרת. מהר מאוד עזבתי ל-L.A וכשחזרתי אמרתי לעצמי שזה משהו שאני חייבת לחזור אליו."

 

איך זה שונה בלוסיל?

"בלוסיל אני באה 'וואן אוף דה פפטס'.
הכתיבה היא מאוד משותפת, אין לי את החופש שיש לי בבנד.

"לרוב זה יתרון גדול, לוסיל זה ‘sure thing’, אני באה להופיע ולהנות, אין לי לחץ לפני ההופעה."

 

ואיך זה עובד עם הבנד? איך הייתה הכתיבה, בחירת השירים לאלבום, הכימיה?

"אני תמיד כותבת אלבומים, זה לא שהיו לי שירים לבחור מהם וחיברתי אותם לאלבום. מעט השירים שלא הקלטתי הם שירים שאני פשוט לא אוהבת. יש שיר אחד שלא נכנס לאלבום וזה רק כי לא הספקנו להקליט.

 

זה משהו שאני מרגישה צורך לעשות, מכיר את זה שיש את האווירה ששבת הולכת לבוא? ככה אני מרגישה שאלבום מתקרב.

בדרך כלל אני כותבת ומלחינה ביחד, אני שומעת קודם כל את ההברות.

ואחרי שאני כותבת אלבום אני בטוחה שהוא יהיה האחרון, אני מרגישה שהוצאתי את כל הנשמה שלי ואין לי יותר מה לכתוב – אבל ברור שזה עניין תקופתי."

 

"עם הבנד היצירה די קלה לי, כולנו באים מאותו עולם. נגיד את שיר הנושא של האלבום (‘Down The Rabbit Hole’) הבאתי ממש בסוף ההקלטות – 'אני יודעת שאין זמן אבל הבאתי שיר והוא חייב להיות באלבום', ניגנתי בפסנתר וישר התחברו."

 

זה פשוט ישר עבד איתם?

"את מוטי אני מכירה כבר 12 שנים, למדנו ביחד ברימון ואפילו הייתה לנו להקת קאברים ביחד. מאז שאור כחלון (תופים) ורז בליצבאו (בס) הצטרפו זה התגבש, סוף סוף באמת מצאתי אנשים שרוצים ללכת איתי עד הסוף.

אחרי הגירושים עם אריאל זה היה טבעי שהוא יעזוב והצטרף אלינו יובל ברסילובסקי על הקלידים."

צילום: ברוך "הנגבי"
צילום: ברוך "הנגבי"

מה אם אחד מחברי הלהקה יביא טקסט משלו?

"לג'יט."

 

עברו בערך שלוש שנים מהאלבום האחרון, מאז הספקת להתגרש, לבנות זוגיות חדשה, איך האלבום החדש מבטא, אם בכלל, את השינויים שעברת בזמן הזה?

"הוא הולך הרבה יותר אישי וחשוף מהאלבום הקודם, באלבום הקודם יש יותר בלדות, החדש יצא יותר אפל. ניסיתי לבטא בצורה מוקצנת את מה שחוויתי.

 

"האלבום שופע ברפרנסים ל-‘Alice in Wonderland’ , לדוגמה שכתבתי את השורה ‘fought my red hearted queen’  הרגשתי שכחלק מהתהליך שעברתי נלחמתי בעצמי. לא סתם קוראים לו ‘Down the Rabbit Hole’ – זה הרגע שאתה נותן לעצמך ליפול פנימה למקומות הכי עמוקים בנפש שלך וחוזר חזרה עם תובנות. אליס תמיד היה הסרט האהוב עליי, יש שם הרבה רפרנסים לחיים."

 

על הלוגו (Hummingbird, גם שיר באלבום) גל מספרת שהוא הקעקוע שיש לה על הגב.

"הוא מסמל בשבילי קונסטס מושן, הרגשתי שהייתי בתוך סרט, שאני חייבת להיות בפוקוס ושאני חייבת לזוז."

 

הוצאתם קליפ ל-Careless שצולם בבית של אמא, הפעם בחרת לא להשתתף בו.

"כן, היא גרה בקיסריה, אל תכתוב את זה שלא יחשבו שאני עשירה. (גל היא ממש ממש ענייה, קשה להבין איך אפשר לאכלס כלבה (מדהימה) לדירה הקטנטנה שלה.)

בחרתי שלא להשתתף כי רציתי לחזק את העובדה שזו להקה ולא להיות שוב הפנים"

 

כשנשאלת על בעלה לשעבר גל מציינת כי את אחד השירים הוא כתב והיא הלחינה, ובכל שמיעה היא בטוחה שיש לו משמעות אחרת. לי זה צבט בלב, זה נורא ונהדר יחדיו לשמוע איך שמילים יכולות להתפרש לכל כך הרבה כיוונים, גם כשזה מהבן אדם שהכי קרוב אליך.

 

אוקיי, גל, את חייבת להסביר לי מה זה (מצביע על הדיסק הראשון שלה, 'בלוז לחלום')?

"זה מה שרימון עשה לגל דה פז.

רימון נתן לי המון ולקח ממני המון. אמרו לי 'מתוקה, את בישראל, תכתבי בעברית.' הם מאוד ניסו להכניס אותי לתבנית.

יש שירים שאני שומעת משם היום ואני בשוק."

 

מה לא עבד שם?

"אני בעברית זה פשוט לא אני. מוזיקה בעברית בשבילי זה חווה אלברשטיין. גדלתי על מוזיקה באנגלית, בלוז, קאנטרי, סול. בשנייה שידעתי אנגלית התחלתי לכתוב באנגלית, את הסרטים של דיסני שכולם בתור ילדים ציטטו בעברית אני ראיתי באנגלית. זו שפה עגולה."

 

"כשאנשים רוצים לקרוא עליי ולשמוע אותי אני אומרת להם לחפש גל דה פז באנגלית, אני לא מתחרטת אבל זה גם לא מייצג אותי. היום זה נשמע לי כמו ילדה אבודה שרק רוצה לעשות מוזיקה."

 

והיום, גל דה פז זה איזשהו שם שהפך להיות ממותג, אייקוני בקנה מידה תל-אביבי. אם זה בנוכחות הסוחפת על הבמה, הדברים הקטנים הקבועים כמו המניפה, ההרמה של הידיים, אפילו השיער מהווה חלק מה"דמות".

"אני פחות רואה את זה להיכנס לדמות אלא להיכנס למוד. זה מוציא ממני איזשהי אישיות אחרת מהיומיום. ברגיל אני חנונית (מצביעה על בובות שאני מצטער אבל אני לא בטוח לאיזה סדרה או סרט הן שייכות), אני משחקת בקווסטים באייפד!"

"בהתחלה אף אחד לא התייחס לפרטים שציינת, זה בא ממש טבעי – הייתי משתמשת במניפה ומרימה את הידיים כי היינו מופיעים במקומות צפופים או בקיץ."

צילום: ברוך "הנגבי"
צילום: ברוך "הנגבי"

חלק נוסף מגל זה היחסים הבין-אישיים, זה בא לידי ביטוי בפעילות ברשתות החבריות, את ממש מגיבה לכל אחד?

"אני משתדלת שכן, אני מאוד אוהבת אנשים.

אפילו אחרי ההופעה בבארבי קיבלתי תגובה בסגנון 'נהנתי מאוד ממהופעה אבל אני חושבת שהחצאית שלך הייתה קצרה מדי וזה מנע ממך להיות חופשיה'."

 

[צוחק] אני מניח שלזה לא הגבת.

"רשמתי לה – 'אנחנו שמחים לשמוע שנהנית בהופעה'."

 

הגעתי עם משימה מאוד ברורה – לחקור את ההשפעות שלה ואת המוזיקה שהיא שומעת ביומיום.

בתור אחד שעושה את זה להנאתו הרגשתי מחויבות ללמוד איך זה עובד אצל אמנים כמוה.

השאלה הראשונה ששאלתי אותה כשהגעתי היא 'מה הדבר הקיצוני ביותר ששמעת ואהבת לאחרונה' והתגובה הייתה שכנראה פופ. לא הספיק לי.

"יש לי תקופות, לאחרונה בגלל כל הטירוף של דה פז בנד לא יצא לי לשמוע. אבל אני מאוד אוהבת לחזור תמיד לקלאסים. פשטות עושה לי את זה."

 

ובכל זאת.

"אני בעיקר נחשפת לדברים מהסביבה שלי, אם זה מבן הזוג שלי עופר שלחלוטין המוזיקה שלו מחלחלת ליצירה שלי, אם זה מישגב (לוסיל) שהוא תמיד יחקור מוזיקה חדשה ויפתח לי את הראש.

את ג'יימס בלייק לדוגמה אני יכולה מאוד להעריך ברמת ההפקה אבל אני בעיקר מחפשת אמנים שכל הנשמה וכל הסחלה שלהם יוצא החוצה, שאתה מרגיש אותו נקרע משמחה או מעצב."

 

"בעקבות לוסיל התחלתי לשמוע לא מעט היפ-הופ – קנדריק לדוגמה הפך את כל העולם הזה וזה משהו שאני יודעת להעריך."

 

ולמה שהסגנונות שרחוקים יחסית מהמוזיקה שלכם לא יגיעו גם אליה?

"זה לא שאני פוסלת, זה פשוט עדיין לא קרה."

צילום: ברוך "הנגבי"
צילום: ברוך "הנגבי"

יש דברים במוזיקה שלא תעשי?

"אני לא אכתוב על אבא שלי שנפטר כשהייתי בגיל 20, זה פצע פתוח בשבילי.
אני לא אתארח בעברית. מציעים לי הרבה להתארח אבל אני עונה שאני פשוט לא אוהבת את זה.

שרתי פעם אחת בלהקת אירועים ונשבעתי שאני לא אעשה את זה שוב.

תחשוב על זה כמו בן אדם שנואם נאום שסותר את כל מה שהוא מאמין בו.

אני גם לא אעשה ריאלטי."

 

זה מאוד פופולרי להיות אנטי ריאלטי, מה הנקודה שבאמת מפריעה לך שם?

"כל קשר בין ריאלטי למוזיקה הוא מקרי. תחשוב על זה, יש איזה חמש תוכניות במקביל כבר כמה שנים, כמה אמנים כבר אפשר להוציא במדינה הקטנה הזאת? אני לגמרי מאמינה שאלה שכן הצליחו דרך ריאלטי היו מצליחים גם בלי. צריך להפריד בין ריאלטי לאמנים, זה מוזיל מהמוזיקה."

 

מה עם ראפ בלוסיל?

"אני נשמעת כל כך לבנה כשאני עושה את זה!

אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, אם גו'אל (Rebel Sun) יכתוב לי אני אחשוב על זה."

 

ג'ואל הוא משהו מיוחד, לא ברור איך הוא הגיע אלינו.

"הוא חבר ממש טוב, אני לומדת ממנו המון.
לקח לנו לזמן להתחבר. אני זוכרת שאחת האינטרקציות הראשונות שלנו הלכה ככה:

Gal: Hey Joel, did you see my lighter?

Joel: Why? Because I'm black?

…Nah, I'm just messing with you!

הוא גאון.

 

את מאוד שקועה בעולם המוזיקה, לדוגמה אין סיכוי שבן הזוג של גל דה פז לא יהיה מוזיקאי.

"זאת פשוט הסביבה שלי, אני חיה את זה, אני לא מכירה משהו אחר."

 

ואם לא היה את המוזיקה?

"אני לא יכולה לדמיין את זה… אבל אני מניחה שהייתי מגדלת וויד."

 

גל, זה הולך להיות באינטרנט, אני רושם את זה.

"תרשום!"

את האלבום החדש אתם יכולים לשמוע ולרכוש בבנדקמפ של הלהקה.

צילומים: ברוך "הנגבי"

Be First to Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *